<h1>ראבי"ה סימן תתכ"ה</h1>
<h2>דף יב.</h2>
אמר שמואל מקבלי קיבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר. ואי איכא מתא דמקרבא להתם אפילו חוץ לתחום אסור, וכי ליכא מתא דמקרבא להתם נמי לא אמרן אלא בשבת ויום טוב דלא שכיחי אינשי דאזלי, אבל בחולו של מועד דשכיחי אינשי דאזלי אסור, ואם אדם חשוב הוא אפילו מחוץ לתחום נמי ראוי לו להחמיר כעובדא דמר זוטרא. יש מפרש שקיבלו הקבולת מישראל [ואירע] לבעלים אבל, [ו]על דרך זה מפרשים כל השיטה. וכן שיטת רבינו תם אבל קיבולת דעלמא אפילו בשבת שרי למיעבד לגוי עבידתא. והאריך בדבר, וסוף דבריו אף על פי כן לא סמכתי על זה להתיר הדבר הזה. וכל היכא דלא מקבל אגרא אלא דמשתרש ליה, שאוכל עמו, מותר כעובדא דרב חמא.
תנו רבנן מקבלין קיבולת במועד לעשותה אחר המועד אבל לא במועד כללו של דבר כל שהוא עושה אומר לגוי ועושה. וליכא למיפשט מהכא הא דאיבעיא לן בפרק השוכר את הפועלים [צ' ע"א] מהו שיאמר אדם לגוי חסום פרתי ודוש בה מי אמרינן כי אמרינן אמירה לגוי שבות הני מילי בשבת דאיסור סקילה וכו', דאיכא למימר גזירה יום טוב אטו שבת, דאין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד, אבל חסימה לא תפשוט מינה. תנו רבנן מקבלין קבולת במועד לעשותה [לאחר המועד ובלבד שלא ישקול וימדוד וימנה כדרך חול].
